הבטחתי

בבוקר השבעה באוקטובר, בבית בשורה האחרונה של כפר עזה, אב מחביא את בתו בת השבע בארון ומבטיח לה שיחזור.

שלוש שנים אחר כך מגיעים חמישה מגיבים ראשונים לשבוע של ריטריט טיפולי ביער הסודי בקפריסין: שוטר, פרמדיקית, מוקדנית, כבאי ומתנדב. הם לא מכירים זה את זה, או כך לפחות הם חושבים. אבל אותו בוקר מלווה כל אחד מהם, בימים ובלילות, דרך מה שלקח איתו ממנו: החלטה, קול בטלפון, ארון ריק, אחת־עשרה דקות שלא נכתבו בשום דוח.

ככל שהשבוע מתקדם, הזיכרונות מתחילים לזוז, והשאלה מה קרה לילדה הופכת לשאלה מה אפשר בכלל לדעת על בוקר אחד.