אחת הטעויות שלנו כשאנחנו חושבים על התמכרות היא שאנחנו מדמיינים אדם שכבר הפסיק לתפקד.
אבל לפעמים הכול נראה בסדר מבחוץ.
אדם קם בבוקר, הולך לעבודה, מגדל ילדים, נפגש עם חברים ומשלם חשבונות. ובמקביל, משהו מתחיל לתפוס יותר ויותר מקום בחיים.
לפעמים אלה אלכוהול, קנאביס, תרופות או חומרים אחרים. ולפעמים אלה התנהגויות: הימורים, גיימינג, קניות, פורנוגרפיה, גלילה בלתי פוסקת ברשת, או דפוסים אחרים שהופכים בהדרגה לדרך המרכזית להירגע, להתנתק או לברוח. לא כל שימוש או התנהגות כזאת הם התמכרות. השאלה היא עד כמה אנחנו שולטים בהם, ומה המחיר שהם גובים מאיתנו.
01 /מה מראים הנתונים בישראל
כתבה מעניינת שקראתי ב־ynet עוסקת בעלייה בשימוש בחומרים בישראל על רקע השנים הקשות שאנחנו עוברים.
הנתונים שמובאים בה ממחישים את היקף התופעה. מחקר של המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA) בחן מדגמים של יהודים בוגרים בישראל באפריל 2022, בדצמבר 2023, ביוני 2024 ובפברואר 2025. לאחר עלייה חדה בחלק ממדדי השימוש הבעייתי בעקבות 7 באוקטובר וירידה מסוימת ב־2024, התמונה שוב החמירה:
- שיעור השימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים עלה מכ־25% ב־2024 ל־26.8% בפברואר 2025. כלומר, לפי דוח ICA ל־2025 המובא בכתבה, יותר מאחד מכל ארבעה ישראלים נמצא בשימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים.
- לפי דוח ICA ל־2025, השימוש בתרופות הרגעה ושינה עלה פי 2.5 לעומת התקופה שלפני המלחמה; השימוש באופיואידים כמעט הוכפל.
- בקרב בני 18–26 ובקרב מי ששירתו במהלך המלחמה בסדיר או במילואים, דווח על שימוש בסיכון מוגבר אצל כאחד מכל שלושה.
חשוב לדייק: שימוש בסיכון מוגבר אינו בהכרח התמכרות מאובחנת, והנתונים האלה עוסקים בחומרים, לא בשכיחות של התמכרויות התנהגותיות. בעת פרסום הכתבה, נתוני 2026 טרם נותחו.
02 /השאלה החשובה אינה "במה אני משתמש"
אבל הכתבה הזכירה לי שהשאלה החשובה רחבה יותר:
לא רק "במה אני משתמש?", אלא "איזה תפקיד זה ממלא בחיים שלי?"
ולא צריך להגיע להתמכרות או לקריסה כדי שכדאי יהיה לעצור לרגע ולבדוק.
03 /שאלות לבדיקה עצמית
אפשר לשאול את עצמנו:
- האם זה תופס יותר זמן או מקום בחיים שלי מבעבר?
- האם אני פונה לזה בעיקר כשאני לחוץ, עצוב, בודד, כועס או רוצה להתנתק?
- האם אני מרגיש שאני צריך יותר כדי לקבל את אותה תחושת הקלה?
- האם ניסיתי להפחית ולא ממש הצלחתי?
- האם אני מסתיר או ממעיט בכמות, בזמן או בכסף שאני משקיע בזה?
- האם אני ממשיך למרות שאני כבר מזהה מחיר בזוגיות, בהורות, בעבודה, בכסף, בשינה או בבריאות?
- ומה קורה לי כשאני מנסה להיות בלי זה?
04 /מה עושים כשמישהו קרוב מדאיג אותנו
וגם לסביבה יש תפקיד.
אם מישהו קרוב אלינו משתמש יותר, מהמר יותר, נעלם יותר לתוך המסך או משנה הרגלים באופן שמעורר דאגה, לא חייבים לחכות למשבר. וגם לא צריך לפתוח את השיחה בהאשמה או בתווית של "מכור".
איך פותחים את השיחה
לפעמים אפשר פשוט לומר: "שמתי לב שמשהו השתנה בזמן האחרון. אני לא שופט אותך, אבל אני קצת דואג. איך אתה?"
05 /לא צריך לחכות לתחתית
שלוש שנים של מלחמה, אובדן, חרדה וחוסר ודאות השאירו חותם על הרבה מאוד אנשים. הרצון למצוא משהו שירגיע, יקהה או יאפשר לברוח לכמה שעות הוא אנושי.
השאלה היא מתי משהו שעוזר לנו לרגע מתחיל בהדרגה לנהל אותנו.
לא צריך לחכות לתחתית. אפשר לזהות מוקדם, לדבר ולבקש עזרה גם כשמבחוץ הכול עדיין נראה בסדר.
תגובות
אין עדיין תגובות. מוזמנים להיות הראשונים.